ועדת שחרורים

סעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע: "אסיר, למעט אסיר עולם, הנושא עונש מאסר לתקופה העולה על שישה חודשים, שנשא לפחות שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת, רשאית ועדת השחרורים, לבקשתו, לשחררו על תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר; ואולם לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור."

מה זה שחרור על תנאי? שחרור אסיר מבית סוהר לפני תום תקופת המאסר שנגזרה עליו. שחרור על תנאי אינו הופך את האסיר לאדם חופשי, אלא לאסיר עם רישיון להיות מחוץ לכלא עד לסיום תום תקופת המאסר שנגזרה עליו.

המסגרת המשפטית שמגדירה את תקופות המאסר שבגינן ניתן להגיש בקשות לשחרור מוקדם היא חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001. החוק מפרט אילו תנאים צריכים להתקיים על מנת שאסיר יכול להגיש בקשה לשחרור על תנאי (בין היתר, כתלות בתקופת מאסרו וסוג העבירה שבה הורשע), מה הסמכויות של ועדת השחרורים, ועוד.

מה המטרה של שחרור על תנאי? אחת המטרות של האפשרות לשחרור על תנאי היא עידוד אסירים לקבל טיפול ושיקום במהלך תקופת מאסרם. המחשבה היא על טובת החברה וגם על טובת האסיר, כאשר השיקול המרכזי הוא השיקול השיקומי של האסיר על ידי שילובו באופן המיטבי ביותר בחזרה בחיי החברה הנורמטיבית.

איזה גוף אחראי על התהליך? הרשות לשיקום האסיר (רש"א). רש"א היא גוף ממשלתי טיפולי-שיקומי, בעל עצמאות סְטָטוּטוֹרִית ("על פי חוק"). כלומר, ישות משפטית אוטונומית למחצה, המחזיקה בסמכויות חקיקתיות, ביצועיות ושיפוטיות. רש"א כפופה למשרד הרווחה והביטחון החברתי, והמוקד שלה אינו משפטי או מנהלי, אלא שיקומי.

איך מבקשים שחרור על תנאי? ההליך משתנה בהתאם לתקופת מאסרו של האסיר, כאשר החובה היא על בתי הסוהר ליידע את האסיר על זכותו להגיש בקשה לשחרור על תנאי.

מה זאת ועדת שחרורים? ועדת השחרורים היא אחת משלוש ועדות הדנות בבקשותיהם של אסירים לשחרור על תנאי (השתיים הנוספות הן הוועדה לשחרור ממאסרים קצרים, ו-ועדת השחרורים המיוחדת). הוועדות פועלות מכוח חוק שחרור על תנאי, ובסמכותן להחליט על שחרור על-תנאי של אסיר במידה הוא עומד בתנאים הקבועים בחוק. בין היתר, הוועדה נדרשת לשקול את טובת הציבור, טובת האסיר ומשפחתו, ושלום נפגע העבירה ומשפחתו.

מי חברי/ות ועדת השחרורים? על פי חוק שחרור על תנאי, בוועדת השחרורים יושבים ארבעה חברים, הממונים ע"י שר/ת המשפטים למשך תקופה של שנתיים (הניתנת להארכה): * יו"ר הוועדה - שופט/ת בדימוס הממונה בהסכמת נשיאת בית המשפט העליון * שני נציגי ציבור - נשים וגברים בעלי נסיון של למעלה מחמש שנים באחד מהתחומים הבאים: חינוך, קרימינולוגיה, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה או פסיכיאטריה. שוב, הדגש הוועדה הוא שיקומי ולא משפטי * קצינ/ת שב"ס בדרגת רב כלאי ומעלה, הממונה ע"י השר/ה לביטחון הפנים. הקצינה רשאית להשתתף בדיוני הוועדה אך אין לה זכות הצבעה

מי רשאי להגיש בקשה לשחרור מוקדם? לרוב, אסיר שריצה שני שלישים מתקופת העונש רשאי להגיש בקשה לוועדת שחרורים (התנאים שונים כאשר מדובר במאסרים קצרים ובמאסרי עולם). על האסיר לעמוד במספר פרמטרים: התנהגות טובה בין כותלי הכלא, היעדרו של מידע מודיעיני על התנהגות עבריינית, מידת השתתפות האסיר בתהליכי טיפול ושיקום ועוד.

שני פרמטרים ששווה להרחיב עליהם:

* רמת מסוכנות נמוכה על פי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו 2006, נדרשת הערכת מסוכנות של עברייני מין טרם שחרור ממאסר ע"י איש או אשת מקצוע מתחום הטיפול אשר עברו הכשרה מתאימה. על ביצוע ההערכות אחראי מרכז בריאות הנפש של שירות בתי הסוהר (מב"ן), ומטרתן להעריך את הסיכוי לכך שהאסיר יבצע שוב עבירת מין אם ישוחרר.

תוצאות הערכת המסוכנות משפיעות על ההחלטה אם לשחררו על תנאי או לא, ווכן מה יהיו תנאי הפיקוח בתקופת התנאי וגם לאחר השחרור. רק אם נקבעה רמת מסוכנות שאינה נמוכה, ניתן לבקש מבית המשפט צו פיקוח, כשרמת המסוכנות תשפיע על משך הפיקוח, וכן על סוג האיסורים שניתן להטיל עליו (איסור שתיית אלכוהול, איסור על התקשרות עם ילדים, איסור על עיסוק במקום עבודה מסוים, ועוד).

* תכנית שיקום האחריות להכנת תוכנית שיקום מפורטת לתקופת השחרור על תנאי מוטלת על הרשות לשיקום האסיר. לא מדובר בתכנית תיאורטית שהאסיר מתחייב לעמוד בה, אלא תוכנית ש"מופקת עד הסוף". כלומר, תוכנית ברורה ומפורטת (מגובה באסמכתאות ואישורים), הכוללת תאריכי מפגשים שיקומיים, מקום עבודה, מקום מגורים, וכו'.

החלטת ועדת השחרורים הוועדה מחויבת לנמק את החלטה ולהתייחס לכל השיקולים המפורטים בחוק שחרור על תנאי. במידה וניתן לראות מנימוקי הוועדה כי ישנם שיקולים שלא נלקחו בחשבון, האסיר או המדינה יכולים לערער על ההחלטה.

השיקול המוביל את הוועדה הוא שיקום האסיר ולא תגמול וענישה. נקודת המוצא היא שטובת החברה תהיה לעודד אסיר לעבור תהליך טיפולי-שיקומי על ידי קיצור מאסרו בשליש, על פני שחרור האסיר לאחר מלוא תקופת מאסרו ללא שעבר הליך משמעותי בבית הסוהר.

במקרים מסוימים, ועדת השחרורים יכולה להטיל משקל גדול יותר על האינטרס הציבורי (צורך בהרתעה, הגנה על שלטון החוק, אמון הציבור במוסדות, וכו'). היא יכולה גם להחליט להעניק משקל גדול יותר להבעת חרטה של האסיר וההליך השיקומי שעבר. כך, למשל, ועדת השחרורים לא תמהר לשחרר אסיר הממשיך לטעון לחפותו ואינו מכיר בנזקים שגרם לנפגע/ת העבירה.

במידה והאסיר ביצע עבירה נוספת או שהפר את תנאי שחרורו, יבוטל רשיונו של האסיר והוא ישוב לבית הסוהר לסיום מלוא תקופת מאסרו.

זכויות נפגעי/ות העבירה על פי חוק זכויות נפגעי עבירה, נפגע/ת עבירת מין או אלימות זכאי/ת להעביר את עמדתו/ה בכתב בפני ועדת השחרורים, בטרם תתקבל ההחלטה על שחרורו המוקדם של האסיר הפוגע, באמצעות טופס הבעת עמדה. בנוסף, נפגע/ת העבירה זכאי/ת לקבל מידע על החלטת ועדת השחרורים. במקרים מסוימים, הוועדה יכולה להתיר נוכחות של הנפגעת והשמעת טיעוניה בעל פה. עם זאת, לא תמיד נשלחת לנפגעי/ות העבירה הודעה על התכנסות וועדת השחרורים, כך שהלכה למעשה, במקרים רבים, לא ניתנת להן האפשרות להביע את עמדתן.

נכתב בסיועה של עו"ד גלית בן שימול.